רשומות

מציג פוסטים מתאריך מרץ, 2010

אביב הגיע פסח בא

תמונה
לכבוד חג הפסח, ליקטנו עבור צעירי טירת כרמל, חומרים שקשורים בחג האביב החילוני שגובל לחג הפסח הדתי ואת הסיבות שיש לעם היהודי לחוג את שני החגים החשובים האלה. קריאה נעימה. חג הפסח הוא הראשון מבין שלושת החגים שנקראים בתורה "שלוש רגלים"והם: פסח, שבועות וסוכות. לחג הפסח יש עוד שמות כגון: חג המצות, חג החירות וחג האביב. שלושה משמות החג – חג הפסח, חג המצות וחג החירות – קשורים למשמעות ההיסטורית והלאומית של החג, ליציאת מצרים. השם חג האביב מעיד על המשמעות החקלאית של חג הפסח, שחל בעונת האביב ואשר בו מתחילים את קציר התבואה הראשון – וליתר דיוק: את קציר השעורים. חגים אלה נקראים שלוש רגלים מכיוון שבהם היו נוהגים לעלות לרגל לירושלים בתקופה שבית המקדש היה קיים. את הפסח הראשון נצטוו בני ישראל לחגוג לראשונה בלילה שבו יצאו ממצרים, כמו שמסופר בספר שמות: "וככה תאכלו אותו: מָתְנֵיכֶם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בְּיֶדְכֶם. ואכלתם אותו בחיפזון – פסח הוא לה'". המילה "פסח" בפסוק זה לא מתכוונת לחג הפסח, אלא לזבח הפסח – לַכֶּבֶשׂ שאותו זבחו ואכלו בני ישראל בלילה שלפני יציאת מצרים.

זהירות, הזנחה בדרכים!!!

תמונה
כל מי שחי, מבקר או סתם עובר בטירת כרמל, נתקל לצערי בהזנחה הפושעת שממנה סובלים הכבישים, השבילים וסימני הדרך שמשרתים את ילדי ותושבי העיר. ההזנחה הפושעת הזאת, קיימת ברוב גני השעשועים, מבני הציבור ופינות הירק של העיר. היום, באחד מטיולי הקטנוע שלי, נתקלתי בעוד הזנחה פושעת של אחד מהמקומות הציבוריים שמשרתים את ילדי טירת כרמל. המקום הזה, הוא המגרש שאמור ללמד את ילדיה הרכים של טירת כרמל, איך עליהם לחצות את הכביש בבטחה. אך מה לנו כי נלין על ההזנחה של מרכז ההדרכה של "זהירות בדרכים" אם רוב מעברי החצייה החיים ונושמים ובעיקר אלה המשרתים את סביבת שלושת בתי הספר היסודיים בטירת כרמל, מוזנחים ולא צבועים מאז תחילת שנת הלימודים תש"ע. "חדשות טירת כרמל" בדק ומצא שהעלות היומית של החזקתו במצב תקין וראוי של "מרכז ההדרכה לזהירות בדרכים", שווה לשתי שעות עבודה של עובד במחלקת "חזות העיר" של העירייה שמסתכמים בארבעים ואחד ₪ בלבד. לשם השוואה, מוריס אסייג, דובר העירייה ותומכו הפוליטי של ראש העיר, משתכר כ-19.600 ₪ לחודש. את השכר הזה מקבל הדובר עבור הודעה או תגובה שהוא מוציא

גלגל החיים והאורחים שלו...מוקדש לידידי מיכאל כהן

תמונה
החיים הם גלגל ענק שמארח את בני האדם... פעם אנחנו למטה ופעם אנחנו למעלה והכל תלוי בסוג האורחים שאנו פוגשים בגלגל החיים. כל מי שעסק בעבודה עם ציבור יודע שבני האדם הם יצורים מורכבים ועלומים. חלקם נולדו כדי להרוס וחלקם חיים כדי לבנות. בעבודתי בעבר כנהג מונית, נתקלתי גם בהורסים וגם בבונים. לא אחת מצאתי את עצמי בסיטואציה שבה מצב הרוח שלי וגם החיים שלי עצמם, היו תלויים בסוג האנשים שנסעו איתי במונית וכאלה היו שני המקרים שאעלה בפניכם עכשיו. המקרה הראשון קרה לפני כשלוש שנים עת נסעתי לי לאיטי ברחוב העצמאות בחיפה. השעה הייתה תשע בערב ואני הייתי עייף מיום העבודה הארוך. במוחי עברה המחשבה לסגור את המונית וללכת הביתה. בסוף רחוב העצמאות, עצר אותי בחור צעיר ושאל אם אני יכול לקחת אותו לקריית ים. אמרתי שכן. קבענו את מחיר הנסיעה והוא נכנס למונית. איך שהוא התיישב הוא שאל אם אני יכול לקחת אותו קודם כול לחזן שווארמה כדי לקנות מנה לאשתו ההרה שנשארה רעבה בבית. "אין בעיה, בכיף" אמרתי. הגענו לחזן ואני עם הפנים של המונית לכיוון טירה, הבחור ירד וחזר אחרי שתי דקות. "תשמע" הוא אמר.."יש לי מאת

למות בעיר אחרת

תמונה
"מצוקת הדיור של המתים בטירת כרמל" אחת הבעיות הקשות ביותר שמטרידה את דור ההמשך של טירת כרמל, מצויה בעתודות הדיור שכמעט ואינן קיימות. את הפיתרון לבעיה הקשה הזאת, מוצאים התושבים הצעירים והחזקים במעבר לערים אחרות, מה שהופך את תופעת ההגירה השלילית בעירנו לכתם שחור על מצחם של "הלא ראויים" שמנהלים את טירת כרמל בעשרים השנים האחרונות. הנושא של מצוקת הדיור בטירת כרמל ידוע לכולם והוא עולה לסדר היום הציבור כמעט בכל יום. מצוקה אחרת שקיימת בטירת כרמל ואשר לא מקבלת תשומת לב כמעט היא מצוקת הקברים שהולכת ומתממשת לנו מול העיניים ואף אחד אינו נותן את דעתו על העניין. בדיקה של "חדשות טירת כרמל" עם אחד המקורות ברשויות הדת בעיר, העלתה שבבית העלמין בטירת כרמל נותרו כארבע מאות מקומות קבורה בלבד. אם ניקח בחשבון שבטירת כרמל מתים בין חמישה עשר לעשרים תושבים בחודש וכמספר הזה בערך נרכשים מקומות קבורה מראש, הרי שנותרו למתי העיר רק כעשרה חודשים עד אשר לא ניתן יהיה לקבור בטירת כרמל יותר. אותו המקור ציין, שנעשו מספר ניסיונות להעיר את הדובים הישנים בעירייה לטובת הכשרת שטח לעתודות קבורה עבור

"חוכמה של הלא ראויים"

תמונה
עד מתי חכמי חלם ינהלו אותנו אחד האבסורדים הגדולים ביותר שהומצאו בעירנו הקטנטונת, טמון באיי התנועה החדשים שהוכשרו לטובת תחנות האיסוף וההורדה של "אגד". בכל העולם וכמובן שגם בכל הארץ, תחנות האיסוף וההורדה של נוסעים, ממוקמות בתוך מפרצונים שקועים לצדי הכביש וזאת כדי למנוע הפרעה לתנועה השוטפת בזמן העלאה והורדה של נוסעים מהאוטובוסים. באו חכמי החלם שמנהלים את טירת כרמל, והפכו בחוכמתם הידועה את היוצרות. את המפרץ השקוע שמנע הפרעה בוטה לתנועה בזמן הורדה והעלאה של נוסעים, החליפו החלמאים ידועי השם באיי תנועה לתוך מרכז הכביש. מעשה חסר אחריות זה, גורם לנהגי האוטובוס לחסום את הכביש בפני רכבי חירום והצלה דוגמת אמבולנסים, מכבי אש ומשטרה בכל פעם שהם מעלים ומורידים נוסעים וכמובן גם לעבור את אחת מעברות התנועה החמורות ביותר שקיימת בדיני התעבורה וזאת במימון ובהשראת עיריית חכמי חלם והעומד בראשה. עד מתי הלא ראויים יעלוזו ועד מתי חכמי חלם ינהלו אותנו. עד מתי!!! מאת: אלי אבוחצרה

חוכמת הבייגלה של אריה פרג'ון

תמונה
מיכאל כהן=לב רחב וחוכמת חיים אריה פרג'ון= נקמנות שמובילה "לחוכמה של בייגלה" אריה טל= ריקנות ציבורית. אחד המנועים החזקים ביותר שמפעילים את הפוליטיקה המקומית, מצוי ביצר הנקמנות שאנשי הציבור של טירת כרמל ניחנו בו בשפע. היצר הזה כל-כך משפיע על הפוליטיקאים המקומיים, עד כי נדמה לפעמים, שיצר הנקמנות מעביר אותם על דעתם וגורם להם להתאבד פוליטית. לאורך כל ההיסטוריה הפוליטית של טירת כרמל, יצר הנקמנות היה המניע של רוב ההסכמים הפוליטיים ולא טובת היישוב. עובדה זו, בנוסף לאיכותם הירודה של אנשי הציבור בעיר שהיא פועל יוצא של יצר הנקמנות שמניע אותם, פגעה בהתפתחותה של העיר לאורך כל שנות קיומה. בימים אלה, אנו עדים לאחת מתופעות הלוואי השפלות ביותר שמולידה לנו הנקמנות הפוליטית ואני מדבר על הקפאת המינוי של מיכאל כהן ליועץ ראש העיר בהוראת בית המשפט, שניתנה בעקבות העתירה שהגיש אריה פרג'ון. מיכאל כהן, נציג העדה הקווקזית בטירת כרמל, הוא איש יקר עם לב גדול והמון חוכמת חיים. בחירתו כנציג העדה הקווקזית שגם קיבלה את ברכת זקני העדה, נעשתה בזכות תכונותיו הייחודיות שכוללות הבנה עמוקה של