גלגל החיים והאורחים שלו...מוקדש לידידי מיכאל כהן

החיים הם גלגל ענק שמארח את בני האדם... פעם אנחנו למטה ופעם אנחנו למעלה והכל תלוי בסוג האורחים שאנו פוגשים בגלגל החיים.

כל מי שעסק בעבודה עם ציבור יודע שבני האדם הם יצורים מורכבים ועלומים. חלקם נולדו כדי להרוס וחלקם חיים כדי לבנות. בעבודתי בעבר כנהג מונית, נתקלתי גם בהורסים וגם בבונים. לא אחת מצאתי את עצמי בסיטואציה שבה מצב הרוח שלי וגם החיים שלי עצמם, היו תלויים בסוג האנשים שנסעו איתי במונית וכאלה היו שני המקרים שאעלה בפניכם עכשיו.
המקרה הראשון קרה לפני כשלוש שנים עת נסעתי לי לאיטי ברחוב העצמאות בחיפה. השעה הייתה תשע בערב ואני הייתי עייף מיום העבודה הארוך. במוחי עברה המחשבה לסגור את המונית וללכת הביתה. בסוף רחוב העצמאות, עצר אותי בחור צעיר ושאל אם אני יכול לקחת אותו לקריית ים. אמרתי שכן. קבענו את מחיר הנסיעה והוא נכנס למונית. איך שהוא התיישב הוא שאל אם אני יכול לקחת אותו קודם כול לחזן שווארמה כדי לקנות מנה לאשתו ההרה שנשארה רעבה בבית. "אין בעיה, בכיף" אמרתי. הגענו לחזן ואני עם הפנים של המונית לכיוון טירה, הבחור ירד וחזר אחרי שתי דקות. "תשמע" הוא אמר.."יש לי מאתיים שקל ואין למוכר עודף, תן לי חמישים שקל ואני ישלם לך על הכול בסוף הנסיעה.." נתתי לו שטר של חמישים שקל. "בינתיים תעשה פרסה ברמזור עד שאני יסיים לקנות ואני יחכה לך בצד שני של הכביש" אמר הצעיר ואני בתמימותי לא חשדתי בכלום. נסעתי לרמזור ועשיתי פרסה...עד היום אני מחכה לבחור הצעיר שיחזור מהשווארמה. גם הנסיעה הלכה וגם החמישים שקל נעלמו. את תחושת ההשפלה על כך שמישהו עקץ אותי בקלות כזו, סחבתי למשך תקופה לא קצרה אבל, הבחור נשכח ונעלם מחיי מהר.
המקרה השני אירע לפני כשנתיים. הייתי בתחנת המוניות בקניון חיפה וכאשר הגיע תורי נשלחתי ע"י הסדרן ל למרכז הקניות של "קסטרא" לנסיעה קצרה. כאשר הגעתי למקום עלתה למונית בחורה צעירה וביישנית. "לאן את צריכה" שאלתי. "אני צריכה להגיע לכרמל צרפתי" אמרה בחיוך מבויש. בדרך התחלנו לשוחח והיא סיפרה לי שהיא עובדת בחנות לממכר שוקולד איכותי. שאלתי אותה אם היא גרה בכרמל צרפתי והיא אמרה שלא. " אני לומדת שם במכללה פעמיים בשבוע". "מה את לומדת?" התעקשתי לדעת עליה יותר ממה שהיא רצתה לספר. " אני לומדת להיות שוקולטייר" אמרה וחייכה חיוך מתוק. "מה זה שוקולטייר?" שאלתי בסקרנות. "שוקולטייר זה אדם שמתמחה בייצור שוקולד" אמרה והמשיכה לחייך את אותו חיוך מתוק. שתקתי למשך שתי שניות ואז היא שאלה אם אני אהיה מוכן להסיע אותה באופן קבוע פעמיים בשבוע ללימודים. "בשמחה" אמרתי והושטתי לה את כרטיס הביקור שלי. מאז, בכל פעם שהסעתי אותה שוחחנו ארוכות והיא סיפרה לי המון על עצמה ועל הילדה הקטנה שלה. בפעם האחרונה שהסעתי אותה היא נכנסה עם שקית איכותית למונית. כבר בתחילת הנסיעה היא הגישה לי את השקית ואמרה "זה בשבילך". "מה זה?" שאלתי. "תפתח ותראה" אמרה ועיניה הבריקו. עצרתי את המונית ופתחתי את השקית. סוגי השוקולד שראיתי בתוך השקית היו מעולם אחר ואני אישית לא נתקלתי מעולם במראה מדהים שכזה בשוקולד. כל השוקולדים היו עטופים וקשורים בסרטים צבעוניים מרהיבים. "יש סיבה מיוחדת למתנה הזאת?" שאלתי בנימוס. "לא" היא אמרה. " אני יודעת ששוקולד עושה טוב לבני האדם ואני אוהבת לעשות טוב". אמרתי תודה. האמת שאנה צדקה (קוראים לה אנה), מצב הרוח שלי השתפר פלאים גם בגלל טעמו של השוקולד וגם בגלל העובדה שהיא חשבה עלי כבן אדם ולא רק כנהג המונית שלה. והלקח הוא...כמו שלא כל האצבעות שוות, כך אין בני האדם דומים ואל לנו לשפוט את עולמנו על פי התנהגותו של אדם כזה או אחר.

מיכאל ידידי, הפוליטיקה בכלל והפוליטיקה המקומית בפרט, בדרכה שלה...משמשת מראה של אותו גלגל חיים, שבו הפוליטיקאים הם אורחים בגלגל החיים שלנו. הטובים והראויים שביניהם, ישאירו עלינו רושם עז וילוו אותנו כמעט כול חיינו והגרועים והלא ראויים שביניהם, ישאירו עלינו רושם רע וייעלמו מחיינו ממש כלא היו, למרות תחושת העלבון והפגיעה. לכן ידידי היקר, אל לך להרגיש רע מהאנשים האלה שפגעו בך (ואני לא מתכוון למי שהדיח אותך בפועל), הם עוקצים בכול חמש שנים חיילים (פעילים פוליטייים)אחרים שנקראים בדרכם והם משולים לאותו נרקומן שעוקץ בכל פעם את הפראייר התורן שנופל ברשתו. לצערי, על כך גאוותם של האנשים האלה ולשמחתי, זוהי עדיין תעודת העניות של כולנו, כחברה.

בברכת חג שמח לך מיכאל ולכל תושבי טירת כרמל ועם ישראל.
מאת: אלי אבוחצרה