סוף עידן התמימות של העיר טירת כרמל. מאת: אלי אבוחצרה

מאז היווסדה, נהנתה העיר טירת כרמל מתמימות שהעניקה לתושביה המון הנחות שתושבי ערים גדולות ומודרניות לא נוהגים לקבל כדגמת חנייה חינם והבנה מוחלטת מצד השלטון המקומי לחוסר יכולת כלכלית ובמקביל, אותה התמימות הענישה את תושבי העיר הצעירים כאשר ניסו להתקבל למוסדות לימוד יוקרתיים ולהבדיל, כאשר אותם צעירים ניסו להיכנס למועדוני בילוי אקסקלוסיביים.

צילום: אלי אבוחצרה

תאוצת הפיתוח שמציצה לאחרונה  מכל קרן רחוב בטירת כרמל, מביאה איתה גם שינוי עמוק מאוד במאפיינים המרכזיים שהיוו יסוד חשוב בעידן התמימות שממנו נהנו רוב תושבי העיר ובתוך זה פשטות האנשים, הערבות ההדדית, המבנים ההיסטוריים שהולכים ונעלמים וכמובן התחושה האישית של מרבית תושבי העיר שמרגישים כי הם וטירת כרמל זה כבר לא גוף אחד.

צילום: אלי אבוחצרה

כחלק מאותה תאוצת פיתוח של העיר טירת כרמל, החלו בשבועות האחרונים לפרק את המרכז הישן של טירת כרמל, שרוב החנויות והעסקים בו נוסדו בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. לפני שבועיים פורק 'קפה סימן טוב' המיתולוגי ובימים אלה מפרקים את המבנה של מאפיית אריאל. הוותיקים שבתושבי טירת כרמל יודעים כי המבנה של מאפיית אריאל שנבנה באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, התחיל כבית קפה בשם 'פינת דליה' על שמה של דליה, בתם היחידה של יעקוב ושושנה פרץ, מוותיקי העיר טירת כרמל.

צילום: אלי אבוחצרה

בנייתו של בית הקפה 'פינת דליה', היווה את שיאה של התקופה שבה כל תושבי טירת כרמל, מהגיל הרך ועד למבוגרים ביותר, היו נוהגים בימי שישי ושבת לצאת לרחוב הראשי ולטייל הלוך וחזור ברחוב הרצל שהתחיל בצומת ז'בוטינסקי בדרום ונגמר ברחוב מוצקין בצפון. תושבי העיר נהגו לצאת באלפיהם לטייל ברחוב הרצל עם המשפחות ועם עגלות התינוקות כשהם מפצחים גרעינים ולא טורחים לזרוק את הקליפות לפח הקרוב.

צילום: אלי אבוחצרה

לאורך שני צדי הרחוב היו בתי קפה שמהם עלתה מוזיקה מזרחית אורגינלית של אמנים מזרחיים ואמנים של שירי אהבה כמו אהובה עוזרי, טריפונס, דמיס רוסוס, זוהר ארגוב ושימי תבורי. תושבי העיר נהגו לשבת עם בני משפחותיהם בבתי הקפה שנקראו אז 'קפה רומא' 'קפה יונה' ו'פינת דליה', בשבתות וגם בימים של אמצע השבוע כאשר הם היו מחכים לתחילת ההצגה השנייה של קולנוע 'אמפי' שהיה משדר ביום שני סרט הודי וביום רביעי סרט טורקי שבו כל הבנות היו בוכות...

כמי שגדל והתעצב בטירת כרמל, שנות השבעים של המאה הקודמת היו בשבילי ימים שבהם הייתי נער צעיר ותמים שחיפש את דרכו בחיים. הזיכרונות מהתקופה ההיא היו ונשארו הדבר היחיד שמבטא עבורי את הקשר לעידן התמימות של העיר טירת כרמל, שחלק גדול ממנו נשחק ונהרס בימים אלה לטובת הפיתוח והמודרניזציה של כולנו.