קפטן שמועתי של שנות השישים. מאת: אלי אבוחצרה

בבית הערבי הנטוש שעומד בפאתי השביל שמוביל לנקבת עין קדם ולנקיק המים שממוקמים מזרחית לביה"ס שיפמן בטירת כרמל, גרה עד לפני כמה עשרות שנים משפחה ערבית שבראשה עמד אדם בשם 'עארסן'. הסיפור של עארסן ובני משפחתו עם העיר טירת כרמל, מתחיל אי שם בשנות השישים של המאה הקודמת, עת רחשה ובחשה בשכונת גיורא שהייתה מאוכלסת בעיקר בעולים חדשים מצפון אפריקה, שמועה על שני מרגלים מצריים שנתפסו בביתו של עארסן הערבי שגר עם משפחתו בשטח ההפקר שבין הבסיס הצבאי הקטן 137 למבואות הדרומיים של השכונה.

 

צילום: אלי אבוחצרה

יום אחרי שפרצה השמועה, בשעת לילה מאוחרת, חצו מספר משאיות צבאיות בדהרה את הדרך הראשית בשכונת גיורא שהובילה לביתו של עארסן ובמשך כל אותו הלילה נשמעו צעקות מביתו. האימהות והאבות ברוב הבתים היו כאמור עולים חדשים ולא ממש הבינו מה קורה וביקשו מהילדים לסגור את החלונות ולא להסתכל החוצה. בבוקר שלמחרת, נצפו שוטרים וחיילים בשטח האדמה של עארסן כשהם חופרים ומחפשים באדמה ובין השיחים והמראה הזה רק הגדיל והעצים את השמועה שהלכה והחמירה עם השעות עד שמישהו סיפר כי שני המרגלים שנתפסו בביתו של עארסן, תכננו לבצע פעולת נקם כנגד היהודים שגרים בטירה וזאת כתגובה על התבוסה שהנחיל צה"ל לצבא המצרי במלחמת ששת הימים.

 

צילום: אלי אבוחצרה

כעבור יומיים, בזמן שהייתי בדרכי עם אימא חנה לביה"ס 'הגבעה' (יגאל אלון) וכל שכונת גיורא שצפה וקצפה מחרושת השמועות המפחידות שהתרוצצו בכל בית ובית בשכונה, ראיתי לפתע שני דחפורים ענקיים חוצים את השכונה בדרכם לשטח האדמה של עארסן. כאשר חזרתי עם אימי מביה"ס לאחר מספר שעות, ראיתי שלא נשאר כלום מהבית של עארסן וגם לא נשאר כלום מדיר העזים והכבשים שהיה בסמוך לבית וגם את שטח הגידולים החקלאיים שיטחו הדחפורים...שאלתי את אימא שלי למה הם הורסים את הבית של עארסן הערבי? אימא חנה היקרה, שהייתה אישה תמימה ונאיבית שכל עולמה הסתכם בגידול הילדים וטיפול בבעל, האמינה בגל השמועות שהציף את שכונת גיורא באותם ימים וענתה לי בתמימות כי עארסן והילדים שלו בגדו ביהודים ועכשיו החיילים שלנו זרקו אותם מאחרי הגבול...אני כמובן האמנתי לכל מילה שאימא שלי אמרה וסיפור הבגידה של עארסן הערבי ומשפחתו, ליווה אותי עד לימים האלה...

 

צילום: אלי אבוחצרה

באחד מימי השבוע האחרון, יצא לי במקרה לדבר עם חיים עובדיה, אחד מוותיקי טירת כרמל שהיה נער בתקופה שלאחר שנות השישים. בשיחת חולין שהתפתחה בינינו, סיפרתי לו את זיכרון הילדות שלי מהמקרה והבעתי עניין בגורלה של המשפחה. חיים עובדיה צחק והפריך בשבריר שנייה את השמועה ההזויה שפרצה אז בשכונת גיורא על עארסן ובני משפחתו ואמר לי כי הוא וחבריו משכונת ביאליק נהגו כנערים לשחק ולאכול מעצי הפרי שהיו בחצר הבית שאליו הועברו בני משפחתו של עארסן, הרבה אחרי שנת 1968...מסיפורו של חיים עובדיה עולה כי עארסן ובני משפחתו בסך הכול הועברו מהשטח בדרום טירת כרמל לבית באזור הערבי של העיר. לאחר מותו של עארסן לפני כשלושים שנה, התפזרו בני משפחתו בכפרים הדרוזים והערבים בסביבה ומאז, הבית שבו הם גרו נשאר נטוש.

כשנה לאחר שעארסן ומשפחתו הועברו מביתם הישן שעמד בשטח האדמה שהיה ממוקם מערבית לבתי המעברה הדרומית הישנה של טירה באותם ימים (אנחנו הילדים קראנו לו 'שטח הפקר' בגל הפחד), נבנתה על אותה האדמה שכונה חדשה שנקראה 'שכונת בן צבי' והכילה בתים דו משפחתיים שנבנו כולם מהחומר המסרטן 'אסבסט'. היום רוב הבתים בשכונה החדשה ננטשו ונהרסו והבתים שנשארו בה גם מיועדים להריסה.