קול האמת על טירת כרמל

יום רביעי ה-18.12.91 שעה 05:00 לפנות בוקר. הרגע חזרתי מהעבודה ואני מתקשה לישון עקב החוויה הלא שגרתית שחוויתי הלילה בעבודה. זה התחיל וקרה רק בגלל מיעוט העבודה בתקופה האחרונה, שגרם לי להוסיף עוד שעות עבודה לתוך השעות הקטנות של הלילה. החלטה זו הפגישה אותי עם טיפוסים שלא נתקלתי בהם מעולם במהלך עבודתי. כאשר נהג מונית עובד בשעות שגרתיות הוא פוגש אנשים נורמטיביים שביניהם יש כאלה שפצועים יותר ויש כאלה שפצועים פחות. אבל...כאשר הנהג נכנס לשעות הקטנות של הלילה, הוא נתקל בטיפוסים שונים ומשונים. הלילה שבין יום שני האחרון ליום שלישי היה סוער במיוחד, גשם עז הצליף בכבישים הריקים מאדם וממכוניות, רוחות עזות נשבו לכל עבר ואיימו למוטט כל דבר שעומד. אני ישבתי במונית המחוממת  לצומת מקסים. עמדתי ברמזור אדום והגשם לא הפסיק לדפוק על חלונות המונית. בתחנת האוטובוס שמעבר לרמזור הבחנתי בבחורה שמסתתרת מהגשם השוטף. לאחר שהרמזור התחלף, התחלתי בנסיעה והבחורה שעמדה בתחנה הרימה את היד ועצרה אותי. עצרתי לצידה ופתחתי את החלון. "אתה מוכן להסיע אותי ללוד וחזרה" שאלה הבחורה שנראתה לא רע בכלל. שאלתי מה היא איב

בשריפה שפרצה לפנות בוקר של יום חמישי ה-20 לדצמבר ברחוב אצ"ל בטירת כרמל, נפגעו ארבעה עשר דיירים וכולם פונו לקבלת טיפול רפואי בבתי החולים כרמל ורמב"ם. בין הפצועים אחד מוגדר בינוני וכל השאר נפגעו קל משאיפת עשן וביניהם שני קטינים ושוטר מתחנת טירת כרמל. מעדויות של   דיירים שנכחו במקום בזמן השריפה, עולות טענות קשות על תפקוד כוחות ההצלה שהגיעו באיחור לאירוע וללא ציוד מתאים להצלה(סולם מתאים או מזרון מתנפח שאמור לספוג נפילה מגובה רב) דבר שגרם לחלק מהדיירים לקפוץ מהקומה העליונה של הבניין לאחר שחשו סכנה לחייהם. "מכבי האש הגיעו עם סולם שהגיע עד הקומה השנייה בלבד" אומר בכעס דוד בן עשור שנפצע ביחד עם אשתו ובתו באירוע וממשיך: "מהמקום שאני והמשפחה שלי היינו בו, זה נראה כמו בדיחה גרועה שלא הצחיקה אף אחד. כשראיתי את חוסר האונים של כוחות הביטחון, ניסיתי להציל את בתי בת ה-12 בניסיונות סרק לדחוף אותה לכיוון גג הבניין תוך ישיבה על אדן של חלון צר בקומה השלישית של הבניין. הבת שלי התאבנה מהפחד ולא הייתה מסוגלת לזוז או לבצע פעולה כלשהי שתעזור לי להציל אותה". בשעה ארבע וחמישי

הרבה חששות ליוו אותי לפני הריאיון עם ראש העיר אריה טל. כמעט ארבע שנים עברו מאז ביקרתי בפעם האחרונה בלשכתו ולא ידעתי לקראת מה אני הולך. בארבע השנים שבהן היה בי כעס גדול על האיש אבל גם ובעיקר, הכעס שלי היה על המדיניות מסרסת התקשורת המקומית שהוא הוביל באמצעות הדובר שלו מוריס אסייג, מה שיצר נתק מוחלט ביני לבין אנשי לשכת ראש העיר. הכעס וגם הנתק בעקבותיו, נוצרו בעקבות שיחה קשה שהתקיימה במשרדו של הדובר מוריס אסייג, רגע לפני שהעיתון הראשון שלי בשנת 2009 יצא לאור תוך כדי שהוא נותן במה חופשית לראש האופוזיציה אריה פרג'ון. המילים שנאמרו בשיחה גם מצידי וגם מצידו של הדובר, היו קשות לכל אדם ובוודאי למי שעוסק בתקשורת. בעקבות השיחה ההיא והנתק שנוצר בעקבותיה, התחלתי בכתיבה קשה ובלתי מתפשרת כנגד ראש העיר וזרועותיו בעירייה ומצד שני, "זכיתי" אני וכל מה שאני מייצג להתעלמות כמעט גורפת של ראש העיר ואנשי לשכתו. ארבע שנים אחרי, במחשבה יותר בוגרת וראיית טובתה של טירת כרמל לנגד עיניי, החלטתי לשלב עם ההודעה לדובר מוריס אסייג על פתיחתו של עיתון חדש בעיר, גם הצעה לפתיחת דף חדש ביני לבין ראש העיר ו