אביב הגיע פסח בא

לכבוד חג הפסח, ליקטנו עבור צעירי טירת כרמל, חומרים שקשורים בחג האביב החילוני שגובל לחג הפסח הדתי ואת הסיבות שיש לעם היהודי לחוג את שני החגים החשובים האלה. קריאה נעימה.

חג הפסח הוא הראשון מבין שלושת החגים שנקראים בתורה "שלוש רגלים"והם: פסח, שבועות וסוכות. לחג הפסח יש עוד שמות כגון: חג המצות, חג החירות וחג האביב. שלושה משמות החג – חג הפסח, חג המצות וחג החירות – קשורים למשמעות ההיסטורית והלאומית של החג, ליציאת מצרים. השם חג האביב מעיד על המשמעות החקלאית של חג הפסח, שחל בעונת האביב ואשר בו מתחילים את קציר התבואה הראשון – וליתר דיוק: את קציר השעורים. חגים אלה נקראים שלוש רגלים מכיוון שבהם היו נוהגים לעלות לרגל לירושלים בתקופה שבית המקדש היה קיים. את הפסח הראשון נצטוו בני ישראל לחגוג לראשונה בלילה שבו יצאו ממצרים, כמו שמסופר בספר שמות: "וככה תאכלו אותו: מָתְנֵיכֶם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בְּיֶדְכֶם. ואכלתם אותו בחיפזון – פסח הוא לה'". המילה "פסח" בפסוק זה לא מתכוונת לחג הפסח, אלא לזבח הפסח – לַכֶּבֶשׂ שאותו זבחו ואכלו בני ישראל בלילה שלפני יציאת מצרים. הזרוע – חתיכת בשר צלוי שנוהגים לשים בקערת הסדר – היא זכר לזבח הפסח. ועוד משמעות לשם חג הפסח: בליל יציאת מצרים, בזמן מכת בכורות, ה' פָּסַח, דילג, על בתי בני ישראל – ובכוריהם לא מתו. שני הסברים אלו לשם החג מוצגים יחד בסיפור יציאת מצרים – "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פָּסַח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל". שבעת ימי החג נקראים בתורה בשם חג המצות- וגם שם זה קשור בסיפור יציאת מצרים: בני ישראל נאלצו לצאת ממצרים בחיפזון. הבצק שהכינו לא הספיק להחמיץ, והם הספיקו לאפות רק "עוגות מצות … כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה… " . בזמן שבית המקדש היה קיים היו נוהגים להביא לירושלים את זבח הפסח (קרבן הפסח) – ולאכול אותו שם במשפחות ובחבורות. ההגדה שקוראים בליל הסדר נכתבה, כדי שנחזור ונספר מדי שנה בשנה סביב שולחן הסדר, את סיפור יציאת מצרים והיציאה מעבדות לחירות. וכך נזכור את האירוע החשוב הזה, וגם נעביר אותו מדור לדור, כמו שכתוב: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". ביעור חָמֵץ, אכילת מצה וסדר פסח משחזרים את האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים, שהיה ונשאר בעל משמעות לאומית מרכזית במסורת ישראל ובזיכרון ההיסטורי של עם ישראל. קערת הסדר מסמלת גם את תקופת השעבוד במצרים – וגם את היציאה לחירות: המרור(חסה וחזרת) והחרוסת(עיסה מפירות מתובלים המסמלת את הטיט ששימש לבנייה), מסמלים את תקופת השעבוד של בני ישראל במצרים, שכללה עבודת פרך בבניה. את יציאת מצרים והחירות מסמלים הזרוע – זכר לקרבן הפסח, וביצה שלוקה – זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבים בבית המקדש בחג הפסח. המצות הן סמל ל"לחם העוני" שאכלו אבותינו, בני ישראל, במצרים, כמו שמסופר בהגדה של פסח (בארמית): "הא לחמא ענייא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" – ובעברית: "זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים" – כי המצה נחשבה ללחם של העניים ביותר, של העבדים.
חג כשר ושמח לתושבי טירת כרמל ולכל ישראל.

מאת:אלי אבוחצרה