האבירים ועלובי החיים של התקופה המודרנית

מובטלים ואנשים קשיי יום הם אבירי התקופה המודרנית..

לאורך כל ההיסטוריה האנושית, נהגו בעלי הממון והשררה ובעיקר החלולים שביניהם, לשייך את מעוטי היכולת הכלכלית לסוג של עלובים שהעליבות והמסכנות מאפיינת את חייהם ואת חיי ילדיהם. שיוך מעוות זה, העניק לאותם בעלי ממון חלולים, לגיטימציה לזלזל וללעוג לאותם מעוטי יכולת שהמזל לא האיר להם פנים. בתקופה שלאחר קום המדינה, כאשר רוב היהודים עוד היו ערבים זה לזה, בעלי התפקידים הציבוריים במדינת ישראל בכלל וברשויות המקומיות בפרט, ראו בעבודתם שליחות ציבורית ממדרגה ראשונה שכל מטרתה מכוונת לעזרה לציבור קשה היום שנאלץ להילחם מלחמה יומיומית כדי לשרוד. לאחרונה, התחושה שלי היא שהיום רוב אנשי הציבור הם אנשים חלולים וחסרי עמוד שדרה. רובם המכריע בנוי משקרנים כרונים שמסוגלים להסתכל לציבור בוחריהם בעיניים ולהצהיר "לא גנבתי" כאשר הם גונבים. להסתכל לציבור הבוחרים שלהם בעיניים ולהגיד "לא חרגתי בבניה" כאשר הם חרגו ועברו על החוק. לקבל משכורת של 20.000 שקל בלי לעשות כלום על חשבון כספם של מעוטי היכולת כדי להקיף את עצמם בדשא (סינטטי)מזויף מבלי לתרום לכלל כלום. לשבת עשרים שנה בתפקיד ציבורי במשכורת עתק על חשבון הציבור רק בגלל השיוך הפוליטי שלהם ולא בגלל הכישורים שלהם. כל מי שמרגיש שייך באופן כזה או אחר לחבורת הזבל הזאת, קנה את מקומו במצעד עלובי החיים של התקופה המודרנית בזכות ולא בחסד. לעומתם, מעוטי היכולת הכלכלית, הם ורק הם, מהווים את האבירים האמיתיים של התקופה המודרנית. האימא החד הורית שנלחמת יום יום על הקיום שלה ושל ילדיה ואשר זוכה מעלובי החיים אשר יושבים בעמדות מפתח לקיטונות של זלזול ולעג, היא האבירה האמיתית של החיים. חסר הבית שעולה לבקש את סעדם והם דוחים אותו בבוז, הוא האביר ומלח הארץ האמיתי ולא הם. המובטל או המובטלת שעולה להיכל שלהם כדי לקבל עצה או עידוד וזוכה מהם לים של לעג וזלזול, להם ההיסטוריה תעניק את תואר האבירות ולא לעלובי החיים שזלזלו בהם.
אותם "אנשי ציבור" מזויפים שחסרים את המינימום שנדרש מהאדם הממוצע, שייכים לביב האנושי וכל מה שיש להם ויהיה להם בחיים, מזויף כמו הדשא הסינטטי שעוטף את הבתים שלהם. כדי לנקות את מצפונם, הם יכולים בכל בוקר לעמוד מול המראה ולהכניס אצבע עמוק עמוק לגרון, ואולי אז הם יצליחו להוציא את כל הטינופת שאגרו בתוכם בכל שנות פעילותם הציבורית. בשבוע המיוחד הזה, שבוע שבו עם ישראל מרכין ראש לזכרם של אלה שבזכות סבלם וקורבנם קמה מדינת ישראל ולזכרם של אלה שבמותם העניקו לנו את החיים החופשיים, ראוי שרבים מאיתנו יעשו את חשבון הנפש שלהם ויבקשו סליחה..

מאת: אלי אבוחצרה