יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה...

"יום הזיכרון לשואה והגבורה"

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, סיכמנו עבור צעיריה של טירת כרמל, חומרים חשובים המספרים את היסטוריה של שואת יהודי אירופה ואת ההיסטוריה של יום הזיכרון לנירצחים באותה השואה האיומה.

כ"ז בניסן הוא יום הזיכרון לשואה והגבורה- יום שבו עם ישראל זוכר ומנציח את זכרם של ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה. התאריך כ"ז בניסן נקבע כיום הזיכרון לשואה והגבורה לראשונה ע"י הכנסת בשנת תשי"א-1951 ואז הוא נקרא "יום השואה ומרד הגטאות". בשנת תשי"ג-1953 במסגרת חוק "יד ושם" שונה שמו ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. בשנת תשי"ט- 1959 בעקבות מאבקם של ניצולי השואה, קבעה הכנסת בחוק את יום הזיכרון לשואה ולגבורה וכל מרכזי הבילוי והבידור נסגרים על פי החוק הזה בערב יום הזיכרון. התאריך העברי (כ"ז בניסן) של יום השואה, נלקח בגלל קרבתו לתאריך שבו החל מרד גטו וורשה (י"ד בניסן). מאחר שמרד גטו וורשה פרץ ב-י"ד בניסן שהוא למעשה ערב חג הפסח, הוחלט בין מקבלי ההחלטות בכנסת, לבחור את התאריך כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה ולגבורה.

שואת יהודי אירופה 1933-1945

בשואה התחולל רצח שיטתי של כל אדם ממוצא יהודי ללא הבחנה, תוך כדי תעמולה אנטי-יהודית מרושעת. ביסודה של השואה מונחת האנטישמיות המודרנית, שהיא גלגולה החדש של שנאת היהודים. זו נודעה בגילוייה הספרותיים והחברתיים עוד בתקופותקדומות וטופחה בימי הביניים על ידי הכנסייה. האנטישמיות המודרנית הגרמנית הושתתה על תורת הגזע והכריזה על היהודים כעל "תת-אדם" בניגוד לגזע ה"ארי" העליון. בגרמניה המובסת של אחרי מלחמת העולם הראשונה, היהודי הוצג כטפיל וכגורם עיקרי לכל צרותיהם של הגרמנים. הרפובליקה הוויימרית שקמה על חורבות גרמניה המובסת, איבדה שטחים כמעט בכל גבולותיה והייתה נתונה בייחוד בתחום הצבאי, בפיקוח בעלות-הברית המנצחות והיא גם חויבה לשלם פיצויים גדולים שהכבידו מאד על שיקום המשק שלה. האינפלציה הדוהרת ואי-הביטחון הכלכלי הוחמרו עוד יותר עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב-1929 שהתחיל ב"יום ששי השחור" בבורסה של ניו יורק ואשר גרף בהדרגה את כל שוקי העולם. בינואר 1932 הגיעה גרמניה למספר שיא של מובטלים. התעשייה שותקה והמדינה שקעה בחובות. בתנאים אלו הקים אדולף היטלר את המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית. עם עלייתו של היטלר באופן דמוקרטי לשלטון ב-1933, החלה מדיניות רדיפת היהודים בגרמניה. את השמדתם המוחלטת כמעט של יהודי אירופה בשואה, ניתן לחלק לארבעה שלבים מרכזיים שמהווים ציוני דרך בהשמדת היהודים ובחיסול מכונת ההשמדה הנאצית ע"י בעלות הברית:
1933- 1939 - בתקופה זו הייתה מטרתם של הנאצים "לטהר" את גרמניה מיהודים, בעשותם את חייהם לבלתי נסבלים הכריחו הגרמנים את היהודים להגר. היהודים סולקו מציבור האזרחים, מן המינהל הציבורי, מן המקצועות החופשיים ומחיי הרוח והאמנות. הנאצים חקקו חקיקה אנטי-יהודית ובראשה חוקי נירנברג - הפרדת הגזע היהודי מהגזע הארי (1935). בסוף 1938 יזם השלטון ליל פרעות ביהודים הידוע בכינוי "ליל הבדולח" ונתן את האות לכך שדמם של היהודים מותר. עם סיפוח אוסטריה ב-1938 הושווה גורל היהודים בתחומה לזה של יהודי גרמניה.
1939 – 1941 - השנאה הקיצונית ליהודים, שהייתה טבועה באידיאולוגיה הנאצית התחזקה עוד יותר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, וככל שהנאצים כבשו עוד שטחים באירופה נפלו אוכלוסיות יהודיות נוספות לידיהם: יהודי פולין, אוקראינה, איטליה, צרפת, בלגיה, הולנד ועוד. היהודים רוכזו במחנות ריכוז והוטלו עליהם עבודות כפייה. גטאות הוקמו בפולין ואח"כ גם בבריה"מ ובארצות הבלטיות כדי לבודד את היהודים. הם מתו בהמוניהם הן בגטאות והן במחנות בגלל התנאים הפיסיים הנוראים, העבודה הקשה, הרעב והמחלות. הגסטאפו - המשטרה הפוליטית של ממשלת היטלר, שנוסדה כחודשיים אחרי עליית הנאצים לשלטון- הייתה הנשק האיום ביותר בידי השלטון הנאצי והמכשיר שבעזרתו הושמדו מיליוני יהודים.
יוני 1941 עד סתיו 1943 - בתקופה זו ניסו הנאצים להוציא לפועל את "הפתרון הסופי של בעיית היהודים". בוועידת וואנזה (1942) הוחלט על מדיניות השמדה רשמית. הוקמו יחידות השמדה - ואלו נעו אחרי הצבא ורצחו את האוכלוסייה היהודית בארצות שנכבשו על ידי הנאצים. קהילות יהודיות שלמות נכחדו. מחנות הריכוז, שהוקמו בגרמניה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, הפכו עתה למחנות השמדה שהכחידו מאות אלפי יהודים בתאי גזים. (בין המחנות: אושוויץ, חלמנו, ברגן-בלזן, סוביבור, טרבלינקה ומיידנק.) .
1943 עד מאי 1945: בראשית 1943 הסתמן מפנה במהלך המלחמה. החלה התערערות ה"רייך השלישי" עד להתמוטטותו המוחלטת ולכניעתו (7.5.1945). אולם גם במצב זה המשיכו הנאצים בהשמדת שרידי היהודים באחרוני הגטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה שנותרו בשליטתם. עם התקדמות הצבא הסובייטי מערבה הזדרזו הנאצים לחסל את הגטאות ומחנות העבודה האחרונים והתאמצו לטשטש את עקבות פשעיהם. בסתיו 1944 הוחל בפינוי עצירי אושוויץ ובינואר 1945 ציווה הימלר לפנות (במסע רגלי) את כל המחנות שצבאות בעלות הברית המתקדמים התקרבו אליהם. ב"מצעד המוות" הזה נספו עוד עשרות אלפי

יהודים.

הצלחת הנאצים במלאכת ההשמדה לא הייתה כה טוטאלית לולא שיתוף הפעולה של אוכלוסיות מסוימות בארצות הכבושות. לעומת זאת, היו מקרים של משטרים ובודדים שהגנו על היהודים ואף היו כמה מבצעי הצלה מופלאים כמו במקרה של דנמרק, שהבריחה את כל יהודיה בלילה אחד לשוודיה הניטרלית. אין ספק שהשואה זרזה את הקמתה של מדינת ישראל. לאור האסון הנורא שפקד את יהדות אירופה, השתכנעו רבות מאומות העולם כי הקמת מדינה יהודית היא הערובה היחידה נגד הישנותה של השואה. בשואה נספו כשישה מיליון יהודים: גברים, נשים וילדים. יהי זכרם ברוך.

אלי אבוחצרה