יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, ליקטנו עבור צעירי טירת כרמל, חלק מההיסטוריה של היום החשוב והעצוב הזה.
הנצחת חללי מערכות ישראל היא מקבץ הדרכים שבהן מדינת ישראל, גופים ציבוריים וגופים פרטיים, משמרים את זכרם של הנופלים במערכות ישראל. מיום הקמתה נמצאת מדינת ישראל במאבק על קיומה, מאבק זה החל מראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל וגבה קורבנות רבים שלהנצחתם הוקדשו דרכים רבות. במושג חללי מערכות ישראל נכללים לוחמי צבא הגנה לישראל ושאר אנשי מערכת הביטחון שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל, לוחמי המחתרות שנפלו למען תקומת ישראל ונפגעי פעולות טרור.
קיומו של יום זיכרון כללי לנופלים במלחמת העצמאות, היה מוסכמה מובנת מאליה. אלא שבזמנו, עמדו על הפרק בעניין זה שתי בעיות מרכזיות: מתי לקיים את יום הזיכרון ומה יהיה תוכנו. שנים מעטות עברו עד להתגבשותו של יום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל המוכר לנו במתכונתו העכשווית. בימיה הראשונים של המדינה החדשה, ימי הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות, בשנים 1949 - 1950 התקיימו ביום העצמאות עצמו, והיחידה להנצחת החייל בשיתוף עם צה"ל קבעה את סידורי האזכרה בבתי הקברות הצבאיים המרכזיים. השילוב בין שני האירועים המנוגדים שכללו את האזכרות לנופלים מצד אחד ואת שמחת העצמאות מצד שני, היה טעון רגשית ומעשית ולכן הוחלט בדרגים הגבוהים להעלות הצעות שונות לקיום יום הזיכרון. בדיון הציבורי שהתקיים באותם ימים, ניתן משקל מכריע לעמדת המשפחות השכולות ונציגיהם ב"יד לבנים" ובמועצה הציבורית להנצחת החייל, שתבעו לקיים יום זיכרון כללי וארצי. בראשית 1951 המליצה המועצה הציבורית להנצחת החייל לשר הביטחון שיום הזיכרון יהיה תמיד יום לפני יום העצמאות, יימשך יממה תמימה, וייקרא "יום הזיכרון הכללי לגיבורי מלחמת הקוממיות". לקראת יום הזיכרון השלישי (ב -1951 ) גובש תוכנו של היום על ידי ועדה מיוחדת, שהורכבה מראש היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון וחברים מהמועצה הציבורית להנצחה. אלו כללו צפירת דומייה, הדלקת נרות זיכרון, תפילות, שידורים מיוחדים ברדיו שהוכנו על ידי היחידה להנצחת החייל שכללו קריאת דברים על הנופלים ומעיזבונם, טקסים בבתי ספר ובבתי הקברות הצבאיים ו"יזכור". עקרונות תוכניים אלה של יום הזיכרון הממלכתי מתקיימים, עד היום. בשנת 1952 הוחלט לראשונה במועצה הציבורית להנצחה על משלוח מעטפה מיוחדת ליום הזיכרון ובה מכתב למשפחות השכולות. נוהג הקיים מאז ועד היום.בשנת 1954 הוצע לקיים בתפוצות הגולה טקסי יום הזיכרון כמכשיר חינוכי ציוני ולהדפיס פרח דם המכבים כסמל יום זיכרון - סמל שהתקבל מאז. במשך כל השנים קיימה המועצה הציבורית להנצחה דיון מקיף בשאלה כיצד לשמר את תודעת יום הזיכרון אצל כלל הציבור. חברי המועצה הציבורית להנצחה עמדו על הצורך בתקנות לדורות, מתוך גישה שיש עניין ציבורי - מדיני להתייחדות ציבורית עם האבל, נוסף על זו הפרטית."חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא ההגנה לישראל תשכ"ג - 1963" שהתקבל בכנסת ב- 27.3.63 , נתן ביטוי רשמי לדרישות שהועלו על ידי המשפחות השכולות במועצה הציבורית להנצחת החייל. נקבע בו כי יום הזיכרון יתקיים מדי שנה ביום ד' באייר ויימשך יממה שתתחיל בערב הקודם. כן נקבעו בחוק דרכי קיומו של יום הזיכרון. במשך השנים, הוכנסו שינויים בחוק. יום הזיכרון הממלכתי בשמו ובנוסחו האחרון והמקיף ביותר נקרא: "יום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל".החל משנת 1980 הוא מוגדר "יום הזיכרון גבורה ללוחמי צבא הגנה לישראל שנתנו נפשם על קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל", היינו - חללי המחתרות וכן אנשי המוסד והשב"כ.פתיחת אירועי יום הזיכרון מצוינת בצפירה בת דקה המושמעת בכל רחבי הארץ. לאחריה נערכות עצרות התייחדות. במקומות ציבוריים מועלות אבוקות זיכרון, אשר דולקות במשך כל יום הזיכרון עד לפתיחת חגיגות יום העצמאות. רבים מדליקים נר זיכרון בבתיהם. טקס פתיחת יום הזיכרון והדלקת נר זיכרון נערך , מדי שנה, ברחבת הכותל המערבי בירושלים, במעמד נשיא המדינה והרמטכ"ל. יום הזיכרון עצמו כולל את היסודות הטכסיים הבאים: הורדת הדגל לחצי התורן במוסדות ציבור. השמעת צפירת דומייה בת שתי דקות בכל הארץ. קיום טכסי התייחדות ממלכתיים בבתי העלמין הצבאיים בהשתתפות המשפחות השכולות, נציגי הממשלה, המשטרה, כוחות הביטחון ואנשי ציבור. קיום טכסי אזכרה בכל בתי הקברות בהם טמונים חללי מערכות ישראל. הטקסים נערכים ע"י הרשויות המקומיות בשיתוף נציגי צה"ל. קיום טקסים ועצרות זיכרון בכל מוסדות החינוך, מוסדות הציבור ואנדרטות הזיכרון. קיום טכסי התייחדות במחנות צה"ל. קיום תוכנית שידורים שתייחד את יום הזיכרון. איסור בדין על קיום עינוגים ציבוריים. יהי זכרם ברוך.
מאת: אלי אבוחצרה