רשומות

מציג פוסטים מתאריך מאי, 2010

כסיל וטוב לו

תמונה
במהדורה האחרונה של המקומון "ידיעות חיפה", נכתבה כתבה ע"י הכתב אודי אמסלם, הנוגעת לחוכמת החלם שהפגינו פרנסי העיר טירת כרמל ומהנדסיה, בביטולם של המפרצונים שמכילים את תחנות ההורדה וההעלאה של הנוסעים של "אגד" בטירת כרמל, באיי תנועה בולטים ומסוכנים שמהווים מטרד תחבורתי ובטיחותי קשה ביותר. הכתבה החשובה, נגעה בנושא שהטריד רבים מתושבי העיר שתהו ולא הבינו את פשרו של המעשה ההנדסי הלא הגיוני שריח של טמטום ואיוולת נדף מכול צדדיו. בתגובה שהעניק ראש העיר החכם והמוכשר שלנו, מר אריה טל, שניתנה כמובן אחרי התייעצות מעמיקה עם יועץ התקשורת המוכשר שלו, מוריס אסייג, שעולה לקופה של משלם המיסים בטירת כרמל 250.000 ₪ בשנה, נאמר בערך כך: מפרצי התחנות של "אגד" היו תפוסים ע"י רכבים חונים, דבר שסיכן את הנוסעים ועל כן החלטנו לבטל את המפרצונים ולהקים איי תנועה כדי להבטיח את בטיחותם של הולכי הרגל ולהעניק נגישות לנכים. מה אני יגיד לכם תושבים יקרים, תגובה יותר מטומטמת מזאת אי אפשר לקבל. בשביל זה אדוני ראש העיר, אנחנו משלמים לך עשרות אלפי שקלים בחודש. בשביל תשובות כאלה אנחנו משלמי

פרקים מתוך הספר "חורבנו של בית שלישי" מאת: אלי אבוחצרה

הקדמה: הספר "חורבנו של בית שלישי" נכתב מתוך דמיונו הפורה של הכותב ואין בינו לבין המציאות שום קשר. כול קשר בין השמות שעולים בספר לבין אנשים אמיתיים הנו מקרי בהחלט. הכאוס ואובדן השליטה, הכתיבו את ההיסטוריה שעדיין לא נכתבה על חורבנו של בית שלישי, מדינת ישראל שהוקמה כדי לשמש מגן לעם היהודי, הפכה ברבות הימים למלכודת אכזרית שהקיזה דם יהודי יותר מכל מלחמה שידעה ההיסטוריה של העם היהודי..." פרק (1) "מדינת יהודה" על שלושה יסודות עומדת הדת היהודית. על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. שישים שנה לאחר מלחמת הקוממיות מדינת ישראל ורוב תושביה היהודים רחוקים שנות אור מהיסודות שעמדו לעם היהודי במשך שלושת אלפים שנה בתפוצות. החומרנות והרדיפה אחרי בצע הכסף השכיחו מהממסד הנהנתן את הסבל והתלאות שעבר העם היהודי בדרכו למולדת הנכספת. לכל אורך חייה הקצרים של המדינה, שלט הממסד האשכנזי שהיה ליברלי בנפשו שליטה מוחלטת גם בהון וגם בתפקידי מפתח בשלטון. שליטה זו סבלה מחרדה עמוקה בכל פעם שהרוב המזרחי שהיה לאומני בדעותיו הרים ראש. הפחד מאובדן השלטון ובעיקר הפחד מאובדן ההון גרם לממסד האשכנזי לקבל

מכתב לאישה שאיתי

תמונה
אהובתי, את הדבר הכי טוב שאדם יכול לקבל ומי שאינו מעריך זאת, שילך לאלף עזאזל!! אל תפחדי אהובתי, לא מהחלשים ולא מהקנאים כי האהבה תנצח גם את צרות הלב וגם את צרות העין. דעי לך נשמתי, השנאה היא מקור השראתם של החלשים כמו שהחולשה היא מקור השראתם של הקנאים. את אהובתי, שדואגת ושומרת על גוזלייך כמו לביאה, המשיכי בפועלך למרות הצרצורים של האבא לפי שעה. בעיניים שלי אהובתי, את תמיד תהיי האחת והיחידה שמהווה דוגמה לנשיות מופלאה ואימהות מופתית ואחידה. ולסיום אומר לך זאת אהובתי היקרה... אלה שמהלכים עלייך אימים בכתבם ובצעקתם, מסתירים הם בעיקר את בושתם שנופלת מתוך ערוותם. אלי אבוחצרה

אדוני ראש העיר!! יש לי פיפי...!!!!!!

תמונה
נכנסים כואבים...יוצאים צוהלים. זאת החשיבות של שירותים ציבוריים. לפני כשבוע, נערכה מסיבת סיום לילדי אחת מכיתות א' של ביה"ס "יגאל אלון" בגן השעשועים שממוקם מתחת לביה"ס שיפמן. המסיבה נערכה בשעות הערב המוקדמות וכול ההורים ביחד עם התלמידים הוזמנו. בין ההורים והתלמידים שחגגו באותה המסיבה, היו גם בת הזוג שלי ובתה בת ה-7 שלומדת בכיתה א'. כשעה וחצי לאחר תחילת המסיבה, ניגשתי למקום שבו נערכה המסיבה כדי למסור משהו לבת הזוג שלי. בעוד אני משוחח עם בת הזוג שלי, אני שם לב שבתה הקטנה זזה באי נוחות ופניה מסמנים שהיא סובלת מכאב כלשהו. פניתי לבת הזוג שלי והערתי את תשומת לבה לעניין. בת הזוג שלי ענתה שהיא מודעת לעניין."אין שירותים זמינים בכול הסביבה הקרובה והילדה צריכה להתפנות" אמרה בת הזוג בכאב גדול. "מה זאת אומרת" עניתי בכעס "מי מארגן מסיבה לילדים בני שבע מבלי לדאוג לשירותים צמודים?!" בת הזוג שלי ספקה את שתי ידיה ואמרה "זה מה שיש". באותו הרגע הפעלתי לחץ על בת הזוג שלי שתיקח את הקטנה לאיזה פינה ביער כדי שתוכל להתפנות ולהשתחרר מהכאב. בחוס

הפוליטיזציה של המתים בטירת כרמל

תמונה
כן אדוני ראש העיר...הנצחה זה הליך מכובד ומכבד אבל.. מה עם שאר הרוגי המלכות של טירת כרמל??? מה עם אור קורקוס ומעיין קורקוס שנהרגו בדרכם חזרה מייצוג העיר בתחרות ספורט? מה עם בני ננקשווילי שהיה שחקן עירוני טירת כרמל ונהרג בתאונת דרכים בכניסה לעיר? מה עם עוד עשרות צעירים תושבי העיר שנקטפו מעץ החיים עוד בטרם הספיקו לטעום אותם??למה להם לא מגיע אתר הנצחה??? תסביר לנו פשוטי העם...למה?!!! האם אינך מבין אדוני ראש העיר, שעבורנו כול בן טירת כרמל שנהרג בטרם עת הוא "הרוג מלכות" וזאת ללא קשר לשיוך הפוליטי של משפחתו?? האם אינך מבין אדוני ראש העיר, שהמתים שלא כמו החיים, שווים הם ללא קשר לעמדתם הפוליטית??? אני מקווה בשבילך אדוני ראש העיר, שאלוהים יסלח לך על הכנסת הפוליטיקה לעולמם של המתים...כי לפי הדיבור ברחוב, בני האדם שמאכלסים את העיר הזאת ממש לא מתכוונים למחול לך על עלבונם של שאר המתים בטירת כרמל. מאת:אלי אבוחצרה

הפוליטיזציה של החיים

תמונה
טירת כרמל היא אחת הערים הנגועות ביותר במדינת ישראל במחלה הסופנית שנקראת "פוליטיזציה". כול מי שהיו לו ילדים שלמדו או לומדים במערכת החינוך בטירת כרמל, יודע שמוסדות החינוך בעיר נגועים במחלה הארורה הזאת כבר הרבה שנים. כמו מוסדות החינוך, גם ועדי ההורים הבית ספריים סובלים מאותה התסמונת וגם על ועד ההורים היישובי המחלה הזאת לא פסחה. הרוח הפוליטית המאיימת, מרחפת בגאון גם על העסקים המקומיים אשר מפחדים לפרסם בעיתון שיבקר את מהלכי העירייה ואת העומד בראשה, מפחד שיבולע להם ועסקיהם יפגעו. אין גוף אחד בטירת כרמל, שיש לו מספיק אומץ ציבורי לצאת ולשאול שאלות לגיטימיות את ראש העיר ונבחריה, בנוגע למהלכי העירייה או תוכניותיה. כספי הציבור שלנו מבוזבזים וניתנים לכול דכפין מבלי שאנו התושבים נקבל דין וחשבון על הכספים שלנו כפי שמתחיב מהחוק. מועדי ישיבות מועצת העיר לא מפורסמים בחוצות העיר וכך נוצר מצב שאיש מתושבי העיר אינו יודע על קיומן או זמנן של ישיבות אלה למרות שהן פתוחות לציבור הרחב. פרויקטים קמים ונופלים בטירת כרמל ואף אחד לא יודע מי מחברי המועצה תמך או התנגד לאותם פרויקטים. אין בשום מקום פרסום שמ

פעם אחת היה אדם שחי עד שהוא מת...

תמונה
מותו הפתאומי של אדם שהכרתי, גרם לי לתהות ולשאול את עצמי, מהו המוות ומה תפקידו? מיתוסים רבים מנסים להסביר את התכלית שבמוות. בספר בראשית מתואר החטא של האכילה מעץ הדעת כמעשה שהביא את המוות על האנושות. כתוצאה ממעשה זה, גורשו אדם וחוה מגן עדן ובני האדם נועדו להיוולד בעצב, לחיות בקושי ובסוף דרכם למות. על פי התנ"ך רק שני אנשים היו חסינים בפני המוות ועלו לשמים בעודם בחיים. "אליהו הנביא" וחנוך אביו של מתושלח שהיה דור שביעי לבריאת האדם. כאשר אדם נפטר ממחלה קשה, אומרים טוב שהלך והפסיק לסבול. כאשר אדם נפטר בפתאומיות, אומרים טוב שהלך מבלי לסבול. ואני שואל את עצמי כל הזמן, מה המתים היו אומרים על המוות שלהם. מה הם חשבו בשניות האחרונות לפני שמסרו את נשמתם לבורא עולם. הדת היהודית קובעת שפטירתו של אדם, פותחת לו דלת לעולם הבא וכהגדרת הדתיים לעולם שכולו טוב. אם כך, מדוע אנו בוכים ועצובים כאשר אדם קרוב ללבנו מת. כל אדם גולם בתוכו עולם ומלואו ובעולם זה יש אהבות ושנאות, הנאות ואכזבות, משפחה וילדים, אהובים ואהובות, חברים וחברות וזיכרונות של חיים שלמים. ופתאום, כאשר האדם מת, כל זה נעלם כלא היה.

לבי לבי עלייך טירת כרמל, על כי אלה הם אוהבייך ואלה הם מלמדייך...

תמונה
הכתבה שפורסמה בשישי האחרון במקומון "זמן חיפה" והעדויות המזעזעות של ההורים שעלו מן הכתבה, החזירו אותי שש שנים אחורה לסוף שנת 2004 עת נפל לידיי דו"ח חמור שחיברו חברי וועדת החינוך של עיריית טירת כרמל, בראשותו של חבר המועצה דאז ערן אוחנה מסיעת ש"ס. בתקופה ההיא, אריה פרג'ון היה בשנתו הראשונה כראש עיר והדו"ח מתייחס לתקופה שבה אריה טל כיהן כראש עיר ואולם, אחריותו של אריה פרג'ון במחדלים שעלו בדו"ח אינה פחותה משל אריה טל ואפילו עולה עליה מכיוון שהוא החזיק בתיק החינוך בעשר השנים שקדמו לדו"ח. הדו"ח הזה בלבד יכול לשים ללעג ולקלס את הוויכוח בין השניים האלה למי מגיע קרדיט יותר גדול על מערכת החינוך בטירת כרמל. על פי הדו"ח הזה הוויכוח בין השניים האלה צריך להיות "מי צריך להתבייש יותר ולא מי צריך להתגאות יותר". בסיכום הדו"ח של ועדת החינוך בעיריית טירת כרמל, בשנת 2004, חברי הועדה כתבו כך על היחסים בין מוסדות החינוך בעיר למחלקת החינוך בעירייה ולעומד בראשה: "המחלקה לחינוך נוקטת בשב ואל תעשה- מנהל ביה"ס הנוקט יוזמה חינוכית, התובע

דרך ארץ לפני מתמטיקה ואנגלית

העימות האחרון מעל דפי החדשות של המקומון "זמן חיפה", בין אריה טל ואריה פרג'ון, שהובילו את מערכת החינוך בטירת כרמל ב-17 השנים האחרונות, שעיקרו נגע לתאווה של השניים האלה לקבל את התהילה על "הצלחתה המהממת" של מערכת החינוך בעיר(59% זכאים לתעודת בגרות), מעורר את המחשבות אצל כל אדם בריא בנפשו, שאנו ההורים מחויבים קודם כל להעניק לילדינו "דרך ארץ"(חינוך נכון) ורק אחר כך את "תורת ישראל" (מתמטיקה ואנגלית) וזאת רק בגלל, ואולי בעיקר, שלא יגדלו מתוכנו ובין ילדינו עוד מנהיגים כמו השניים האלה שרואים הצלחה במקום שבו הכישלון הוא ברור, והעיקר שהנתונים מחמיאים והעוד משכורת, בדרך לבנק. השניים האלה הם תוצר הלוואי של השיטה הקפיטליסטית שדוחפת את תלמידי ישראל להישגיות לפני הדרך ארץ. התוצאה העגומה של השיטה הזאת, מביאה על ראשו של הציבור מנהיגים חסרי לב ונשמה שרואים בעיקר את תועלתם האישית. חשוב לציין שהחולי הזה קיים בכל מדינת ישראל ולא רק בטירת כרמל. פרשות שחיתות כדוגמת "הולילנד" הן רק קצה הקרחון בים השחיתות שקיים ברשויות המקומיות. השחיתות היא תוצר של השיטה הקפ