הפוליטיזציה של החיים

טירת כרמל היא אחת הערים הנגועות ביותר במדינת ישראל במחלה הסופנית שנקראת "פוליטיזציה". כול מי שהיו לו ילדים שלמדו או לומדים במערכת החינוך בטירת כרמל, יודע שמוסדות החינוך בעיר נגועים במחלה הארורה הזאת כבר הרבה שנים. כמו מוסדות החינוך, גם ועדי ההורים הבית ספריים סובלים מאותה התסמונת וגם על ועד ההורים היישובי המחלה הזאת לא פסחה. הרוח הפוליטית המאיימת, מרחפת בגאון גם על העסקים המקומיים אשר מפחדים לפרסם בעיתון שיבקר את מהלכי העירייה ואת העומד בראשה, מפחד שיבולע להם ועסקיהם יפגעו. אין גוף אחד בטירת כרמל, שיש לו מספיק אומץ ציבורי לצאת ולשאול שאלות לגיטימיות את ראש העיר ונבחריה, בנוגע למהלכי העירייה או תוכניותיה. כספי הציבור שלנו מבוזבזים וניתנים לכול דכפין מבלי שאנו התושבים נקבל דין וחשבון על הכספים שלנו כפי שמתחיב מהחוק. מועדי ישיבות מועצת העיר לא מפורסמים בחוצות העיר וכך נוצר מצב שאיש מתושבי העיר אינו יודע על קיומן או זמנן של ישיבות אלה למרות שהן פתוחות לציבור הרחב. פרויקטים קמים ונופלים בטירת כרמל ואף אחד לא יודע מי מחברי המועצה תמך או התנגד לאותם פרויקטים. אין בשום מקום פרסום שמסביר לתושבים מה מטרתם של אותם פרויקטים או כמה הם עולים לנו ולמה אנחנו צריכים אותם. הפוליטיקאים הישרים שלנו מרגישים מספיק חזקים וכמובן שהם גם בטוחים שאנחנו הציבור כאלה מטומטמים שלא צריך ליידע אותנו ובטח שלא להסביר לנו כלום. האבסורד הגדול בכול הסיפור הזה, קיים בעובדה שהמקום היחידי שבו הפוליטיקה והפוליטיקאים צריכים לשלוט קרי, מועצת העיר, דווקא שם הפוליטיקאים של טירת כרמל מתגלים במלוא מערומיהם. במספר ישיבות מועצה שבהן ביקרתי, ההתנהלות הייתה כמו בשוק והתחושה שאני קבלתי באותם ביקורים הייתה שהעיר למעשה מופקרת בגלל פוליטיקאים סוג ג' שמתקשים לכפות את רצונם על הפקידים הממונים ששולטים בהם ביד רמה. אריה טל, שנבחר לראשות העיר בבחירות האחרונות, גילה לאורך אותן ישיבות חולשה וחוסר שליטה בנעשה במועצת העיר. בכל פעם שהוא העלה נושא לסדר היום קם אריה פרג'ון ובהבל פה קטן ערער את הביטחון של ראש העיר. באותם רגעים עיניו של ראש העיר התרוצצו בין הפקידים הממונים שמלווים את הישיבה ושם הוא חיפש מרגוע ותשובות. התנהלות כזו מעידה יותר מכול על חוסר בטחונו של מי שעומד בראש המערכת אשר מפקיר את טירת כרמל ותושביה לפקידות הבכירה בעירייה. התלונות והעדויות הרבות על הפקידות הבכירה בעירייה שלמעשה מנהלת את העיר על פי מה שהשתקף מאותן ישיבות מועצה, היו צריכות להדליק מזמן נורה אדומה אצל כול ראש עיר מכהן אבל, בטירת כרמל כמו בטירת כרמל, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. העיתון המקומי היחיד שיש בטירת כרמל, משמש כפרסומון של העירייה ובעליו של העיתון שאינו תושב העיר מתעניין רק בכמות הפרסומות שהעיתון שלו יכניס. כמי שכואב את כאבה של טירת כרמל ואת כאביהם של תושביה המוזנחים של העיר הזאת, אני חש אחריות לאמר לראש העיר כך: "אדוני היקר, אתה לא מתפקד. אתה מנותק מהתושבים של העיר שלך ואפילו התומכים הנלהבים ביותר שלך מאסו בחולשה ובפחדנות שלך. אתה לא מסוגל לכלום והגיע הזמן שתשים את המפתחות ותלך הביתה. אתה ושכמותך עשיתם מספיק נזק לעיר הזאת. שלום ולא להתראות".
מאת: אלי אבוחצרה