סיפר על זונה..סמים..משטרה ו...לילה גשום.
מתוך יומנו של נהג מונית...
לפרנסתי אני עוסק בעבודה כנהג מונית, בימים רגילים אני מתחיל לעבוד בשעות הצהרים ומסיים לקראת חצות הלילה. עקב מיעוט העבודה בענף המוניות, החלטתי להוסיף עוד שעות עבודה שימשכו לתוך השעות הקטנות של הלילה. החלטה זו הפגישה אותי עם טיפוסים שלא נתקלתי בהם מעולם במהלך עבודתי. כאשר נהג מונית עובד בשעות שגרתיות הוא פוגש אנשים נורמטיביים שביניהם יש כאלה שפצועים יותר ויש כאלה שפצועים פחות. אבל...כאשר הנהג נכנס לשעות הקטנות של הלילה, הוא נתקל בטיפוסים שונים ומשונים.
הלילה שבין יום שני האחרון ליום שלישי היה סוער במיוחד, גשם עז הצליף בכבישים הריקים מאדם וממכוניות, רוחות עזות נשבו לכל עבר ואיימו למוטט כל דבר שעומד. אני ישבתי במונית המחוממת ונסעתי לאיטי ברחובותיה הריקים של העיר חיפה. השעה הייתה אחת בלילה כאשר הגעתי מכיוון טירה לצומת מקסים, עמדתי ברמזור אדום והגשם לא הפסיק לדפוק על חלונות המונית. בתחנת האוטובוס שמעבר לרמזור הבחנתי בבחורה מסתתרת מהגשם השוטף. לאחר שהרמזור התחלף, התחלתי בנסיעה והבחורה שעמדה בתחנה הרימה את היד ועצרה אותי. עצרתי לצידה ופתחתי את החלון. "אתה מוכן להסיע אותי ללוד וחזרה" שאלה הבחורה שנראתה לא רע בכלל. שאלתי אותה מה היא איבדה בלוד והיא אמרה שהיא צריכה לתת כסף לחבר שלה ולחזור לחיפה. סגרנו על 400 שקל עבור הנסיעה ויצאתי לדרך שמח וטוב לב על המזל שנגלה אלי. הבחורה התיישבה על ידי, היא נראתה כבת שלושים והייתה לבושה בחצאית מיני שהתחילה במותן ונגמרה במפשעות...את רגליה הארוכות עטפו גרבי ניילון שחורים, זוג מגפיים ו...מעיל יוקרתי שחימם את פלג גופה העליון. בדקות הראשונות של הנסיעה, הנוסעת המסתורית הייתה ערנית לגמרי, לאחר כעשרים דקות של נסיעה היא החלה להירדם בצורה מוזרה מאוד..ראשה נשמט לכל עבר ואני תהיתי לפשר העניין, הערתי אותה ושאלתי אם היא בסדר.."אני בסדר, אבל קצת עייפה מהעבודה.."אמרה ביובש. "במה את עובדת" שאלתי בנימוס. "אני זונה" היא אמרה ללא היסוס. סתמתי את הפה ולא הגבתי. הגענו לכניסה ללוד ואני הערתי אותה כדי שתדריך אותי למחוז חפצה, היא התעוררה וכאשר אמרה לי לפנות ימינה נעצרנו ע"י מחסום של המשטרה המקומית. השוטרים ביקשו ממני את הרישיונות ושאלו מאיפה הגעתי. "מחיפה" אמרתי. "אתה רחוק מהבית" אמר לי מפקד המחסום. "יש בעיה?" שאלתי. לא!! הוא אמר ופנה לנוסעת שלי. "לאן את נוסעת?" שאל אותה הקצין. "אני הולכת לבקר את חבר שלי בבית חולים" ענתה. משהו בטון הדיבור שלה לא מצא חן בעיני הקצין והוא ביקש תעודת זהות מהנוסעת. לאחר עשרים דקות של עיקוב הקצין קרא לי לניידת ואמר, "לנוסעת שלך יש עבר של נרקומנית, אני מקווה שאתה לא לוקח אותה לקנות סמים". "מה פתאום" אמרתי והייתי בהלם. "טוב" אמר הקצין, "אני נתתי את הפרטים של המונית לכל הניידות שלנו ואם יראו אותך באזור של ספקי הסמים, אתה תשלם ביוקר". לקחתי את הרישיונות שלי ואת תעודת הזהות של הנוסעת והסתלקתי במהירות מהאזור. לאחר כמה דקות של נסיעה שהוסיפה לא מעט שערות לבנות לראש שלי, פניתי לנוסעת ואמרתי, "תראי, אני לא רוצה להיכנס לחיים הפרטיים שלך, השוטרים אמרו כך וכך, אני אפילו לא רוצה לדעת את האמת, אני אקח אותך לאן שאת צריכה ואתן לך חמש דקות לחזור ואם לא תחזרי, אסע בלעדייך". הנוסעת הסכימה והמשכנו לתוך העיר לוד, לאחר כעשר דקות של נסיעה בתוך סמטאות שהזכירו לי את הסמטאות של עזה בתקופת המילואים שלי, הגענו. היא ירדה והחלה לרוץ, אני המתנתי במונית וציפיתי לגרוע מכל. לאחר שלוש דקות המתנה הנוסעת הגיעה בריצה היסטרית ואמרה לי "סע סע מהר". נסעתי משם במהירות. תוך כדי נסיעה, הנוסעת פיסקה את שתי רגליה והחדירה משהו דמוי סיגר לאבר המין שלה. "מה את עושה?" שאלתי. "יותר טוב שלא תשאל" היא אמרה...לא שאלתי. כאשר הגענו לכביש החוף לכיוון חיפה הנוסעת פנתה אלי ואמרה, "אני בקריז ואני חייבת לעשן את מה שקניתי בשביל להירגע". "את לא יכולה, זה רכב ציבורי ואני לא רוצה שתסבכי לי את החיים" אמרתי בתוקף. הנוסעת התחילה לבכות ואמרה שהיא תמות עכשיו אם היא לא תעשן את מה שהיא קנתה. כאב לי הלב עליה ואמרתי לה שאני יעצור באיזה מקום והיא תוכל לעשן מחוץ למונית. הנוסעת הסכימה ושוב פיסקה את שתי רגליה והכניסה את היד לאבר המין שלה כדי להוציא את מה שהיא קנתה...המום ולא מבין, עצרתי את המונית ליד מכמורת והיא ירדה לעשן. לאחר כעשר דקות היא חזרה והייתה במצב רוח מרומם. שאלתי אותה מה מרגיש אדם שמעשן את מה שהיא קנתה. "זה כמו לקבל את הגוף והנשמה ללא העייפות של כל היום וללא הבעסה" אמרה וחייכה באושר. "זהו?" שאלתי. "לא, אני גם מרגישה חרמנית כמו אחת שלא הזדיינה שנים" אמרה והמשיכה לחייך. "לא הספיקו לך כל הלקוחות שהיו לך היום?" שאלתי. " הלקוחות שלי לא מזיזים לי מבחינה מינית" השיבה והמשיכה בחיוך שלא מש מרגע שחזרה מהעישון. "אני מקווה שאת לא בונה עלי?" אמרתי וחייכתי אליה. "לא, החבר שלי מחכה לי בבית ועליו אני בונה" השיבה והמשיכה לחייך. בסוף הנסיעה הורדתי אותה באזור הקריות.
בדרך חזרה לטירה חשבתי על הלילה הסוער שעברתי ועל הטיפוסים שפגשתי. יש לנו נטייה לקטר על החיים שלנו, אבל...אנחנו צריכים לשמוח שיש לנו מיטה לשים עליה את הראש בסוף היום...אנחנו צריכים להגיד תודה לאלוהים שמנע מאיתנו את ההכרות עם הסמים הארורים...ומעל לכל אנו צריכים לשמוח על מה שנפל בחלקנו.
מאת: אלי אבוחצרה "חדשות טירת כרמל" 27.11.08
לפרנסתי אני עוסק בעבודה כנהג מונית, בימים רגילים אני מתחיל לעבוד בשעות הצהרים ומסיים לקראת חצות הלילה. עקב מיעוט העבודה בענף המוניות, החלטתי להוסיף עוד שעות עבודה שימשכו לתוך השעות הקטנות של הלילה. החלטה זו הפגישה אותי עם טיפוסים שלא נתקלתי בהם מעולם במהלך עבודתי. כאשר נהג מונית עובד בשעות שגרתיות הוא פוגש אנשים נורמטיביים שביניהם יש כאלה שפצועים יותר ויש כאלה שפצועים פחות. אבל...כאשר הנהג נכנס לשעות הקטנות של הלילה, הוא נתקל בטיפוסים שונים ומשונים.
הלילה שבין יום שני האחרון ליום שלישי היה סוער במיוחד, גשם עז הצליף בכבישים הריקים מאדם וממכוניות, רוחות עזות נשבו לכל עבר ואיימו למוטט כל דבר שעומד. אני ישבתי במונית המחוממת ונסעתי לאיטי ברחובותיה הריקים של העיר חיפה. השעה הייתה אחת בלילה כאשר הגעתי מכיוון טירה לצומת מקסים, עמדתי ברמזור אדום והגשם לא הפסיק לדפוק על חלונות המונית. בתחנת האוטובוס שמעבר לרמזור הבחנתי בבחורה מסתתרת מהגשם השוטף. לאחר שהרמזור התחלף, התחלתי בנסיעה והבחורה שעמדה בתחנה הרימה את היד ועצרה אותי. עצרתי לצידה ופתחתי את החלון. "אתה מוכן להסיע אותי ללוד וחזרה" שאלה הבחורה שנראתה לא רע בכלל. שאלתי אותה מה היא איבדה בלוד והיא אמרה שהיא צריכה לתת כסף לחבר שלה ולחזור לחיפה. סגרנו על 400 שקל עבור הנסיעה ויצאתי לדרך שמח וטוב לב על המזל שנגלה אלי. הבחורה התיישבה על ידי, היא נראתה כבת שלושים והייתה לבושה בחצאית מיני שהתחילה במותן ונגמרה במפשעות...את רגליה הארוכות עטפו גרבי ניילון שחורים, זוג מגפיים ו...מעיל יוקרתי שחימם את פלג גופה העליון. בדקות הראשונות של הנסיעה, הנוסעת המסתורית הייתה ערנית לגמרי, לאחר כעשרים דקות של נסיעה היא החלה להירדם בצורה מוזרה מאוד..ראשה נשמט לכל עבר ואני תהיתי לפשר העניין, הערתי אותה ושאלתי אם היא בסדר.."אני בסדר, אבל קצת עייפה מהעבודה.."אמרה ביובש. "במה את עובדת" שאלתי בנימוס. "אני זונה" היא אמרה ללא היסוס. סתמתי את הפה ולא הגבתי. הגענו לכניסה ללוד ואני הערתי אותה כדי שתדריך אותי למחוז חפצה, היא התעוררה וכאשר אמרה לי לפנות ימינה נעצרנו ע"י מחסום של המשטרה המקומית. השוטרים ביקשו ממני את הרישיונות ושאלו מאיפה הגעתי. "מחיפה" אמרתי. "אתה רחוק מהבית" אמר לי מפקד המחסום. "יש בעיה?" שאלתי. לא!! הוא אמר ופנה לנוסעת שלי. "לאן את נוסעת?" שאל אותה הקצין. "אני הולכת לבקר את חבר שלי בבית חולים" ענתה. משהו בטון הדיבור שלה לא מצא חן בעיני הקצין והוא ביקש תעודת זהות מהנוסעת. לאחר עשרים דקות של עיקוב הקצין קרא לי לניידת ואמר, "לנוסעת שלך יש עבר של נרקומנית, אני מקווה שאתה לא לוקח אותה לקנות סמים". "מה פתאום" אמרתי והייתי בהלם. "טוב" אמר הקצין, "אני נתתי את הפרטים של המונית לכל הניידות שלנו ואם יראו אותך באזור של ספקי הסמים, אתה תשלם ביוקר". לקחתי את הרישיונות שלי ואת תעודת הזהות של הנוסעת והסתלקתי במהירות מהאזור. לאחר כמה דקות של נסיעה שהוסיפה לא מעט שערות לבנות לראש שלי, פניתי לנוסעת ואמרתי, "תראי, אני לא רוצה להיכנס לחיים הפרטיים שלך, השוטרים אמרו כך וכך, אני אפילו לא רוצה לדעת את האמת, אני אקח אותך לאן שאת צריכה ואתן לך חמש דקות לחזור ואם לא תחזרי, אסע בלעדייך". הנוסעת הסכימה והמשכנו לתוך העיר לוד, לאחר כעשר דקות של נסיעה בתוך סמטאות שהזכירו לי את הסמטאות של עזה בתקופת המילואים שלי, הגענו. היא ירדה והחלה לרוץ, אני המתנתי במונית וציפיתי לגרוע מכל. לאחר שלוש דקות המתנה הנוסעת הגיעה בריצה היסטרית ואמרה לי "סע סע מהר". נסעתי משם במהירות. תוך כדי נסיעה, הנוסעת פיסקה את שתי רגליה והחדירה משהו דמוי סיגר לאבר המין שלה. "מה את עושה?" שאלתי. "יותר טוב שלא תשאל" היא אמרה...לא שאלתי. כאשר הגענו לכביש החוף לכיוון חיפה הנוסעת פנתה אלי ואמרה, "אני בקריז ואני חייבת לעשן את מה שקניתי בשביל להירגע". "את לא יכולה, זה רכב ציבורי ואני לא רוצה שתסבכי לי את החיים" אמרתי בתוקף. הנוסעת התחילה לבכות ואמרה שהיא תמות עכשיו אם היא לא תעשן את מה שהיא קנתה. כאב לי הלב עליה ואמרתי לה שאני יעצור באיזה מקום והיא תוכל לעשן מחוץ למונית. הנוסעת הסכימה ושוב פיסקה את שתי רגליה והכניסה את היד לאבר המין שלה כדי להוציא את מה שהיא קנתה...המום ולא מבין, עצרתי את המונית ליד מכמורת והיא ירדה לעשן. לאחר כעשר דקות היא חזרה והייתה במצב רוח מרומם. שאלתי אותה מה מרגיש אדם שמעשן את מה שהיא קנתה. "זה כמו לקבל את הגוף והנשמה ללא העייפות של כל היום וללא הבעסה" אמרה וחייכה באושר. "זהו?" שאלתי. "לא, אני גם מרגישה חרמנית כמו אחת שלא הזדיינה שנים" אמרה והמשיכה לחייך. "לא הספיקו לך כל הלקוחות שהיו לך היום?" שאלתי. " הלקוחות שלי לא מזיזים לי מבחינה מינית" השיבה והמשיכה בחיוך שלא מש מרגע שחזרה מהעישון. "אני מקווה שאת לא בונה עלי?" אמרתי וחייכתי אליה. "לא, החבר שלי מחכה לי בבית ועליו אני בונה" השיבה והמשיכה לחייך. בסוף הנסיעה הורדתי אותה באזור הקריות.
בדרך חזרה לטירה חשבתי על הלילה הסוער שעברתי ועל הטיפוסים שפגשתי. יש לנו נטייה לקטר על החיים שלנו, אבל...אנחנו צריכים לשמוח שיש לנו מיטה לשים עליה את הראש בסוף היום...אנחנו צריכים להגיד תודה לאלוהים שמנע מאיתנו את ההכרות עם הסמים הארורים...ומעל לכל אנו צריכים לשמוח על מה שנפל בחלקנו.
מאת: אלי אבוחצרה "חדשות טירת כרמל" 27.11.08
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך היא תפורסם בהקדם