צדק צדק תרדוף ולעשיית דין צדק תשאף

מאת: אלי אבוחצרה

הנשיא משה קצב הוא אלפרד דרייפוס של המאה ה-21 ומערכת המשפט בישראל היא התגלמות האנטישמיות המודרנית על כל צדדיה המכוערים והגזעניים

הנשיא השמיני של מדינת ישראל. דרייפוס של המאה ה-21

דחיית הבקשה של משה קצב, הנשיא השמיני של מדינת ישראל, לקיצור שליש מעונש המאסר שנגזר עליו בגין מעשה האונס לכאורה שהוא ביצע, מהווה עוד הוכחה חדה לפחד העמוק של מערכת המשפט בישראל משחרורו המוקדם של הנשיא משה קצב שמצהיר קבל עם ועדה שהוא ימשיך להילחם על חפותו גם לאחר השחרור, מלחמה שתביא בסופו של דבר לחשיפתה של עלילת הדם שרקמו נגדו גורמים משפטיים חשוכים שנפגעו עמוקות מהעובדה שיש למדינת ישראל נשיא שהוא לא מהחונטה שלהם.

יש פתגם עתיק שאומר שההיסטוריה חוזרת על עצמה בכל כמה מאות שנים ונדמה שבסיפור עלילת הדם שנרקמה כנגד הנשיא משה קצב בתיק האונס שבו הרשיעה אותו מערכת המשפט הזדונית של מדינת ישראל, יש את כל האלמנטים שהזינו את עלילת הדם המפורסמת שרקמו קציני צבא אנטישמים של הרפובליקה הצרפתית כנגד קצין יהודי צעיר בשם אלפרד דרייפוס, עלילה ששלחה אותו בסוף המאה ה-19 להרבה מאוד שנים בכלא בעוון של בגידה.

צדק צדק תרדוף ולעשיית צדק תשאף

והסיפור שהיה כך היה. בשנת 1894, העלילו קציני צבא צרפתיים אנטישמים עלילת דם על קצין יהודי צעיר בשם אלפרד דרייפוס, שבה הם האשימו אותו בבגידה תוך שהם מחזקים את ההאשמות שלהם במסמכים מזויפים שהוכיחו כי הקצין היהודי הצעיר, שיתף פעולה עם האויב הגרמני. בית המשפט הצרפתי, הסתמך על המסמכים המזויפים והרשיע את הקצין היהודי הצעיר וגם שלח אותו לשנים ארוכות בכלא האיום שהיה ממוקם על אי השדים. הקצין הצעיר ובני משפחתו, זעקו וצעקו שלא היו דברים מעולם ואיש לא הסכים לשמוע להם. לימים קם איש רוח ישר ואמיץ בשם אמיל זולא וכתב מאמר בשם "אני מאשים" שבו הוא האשים את אנשי הצבא בעלילת דם כנגד הקצין היהודי הצעיר וביקש לערוך לו משפט חוזר. קציני הצבא שהיו לאומנים ואנטישמים, ידעו איזה נזק יכול להיגרם לרפובליקה הצרפתית אם ייערך משפט חוזר ועלילת הדם תתגלה, החליטו לעצור את אמיל זולא, איש הרוח האמיץ שהעז לצעוק מעל דפי העיתון "המלך הוא עירום" ולהעמיד אותו למשפט...המעשה הזה עורר תסיסה בקרב הליברלים ברפובליקה הצרפתית והם גרמו לכך שתוקם וועדת חקירה שהחליטה בסופו של דבר לערוך לאלפרד דרייפוס, משפט חוזר ובסופו של דבר גם זיכוי מוחלט בלחצן של אומות העולם...

למערכת האכיפה הבכירה של מדינת ישראל, שרבים מתוכה זכו לקידום מקצועי בזכות הרשעתו ושליחתו לכלא של המזרחי הראשון שהעז להתמודד וגם לנצח בבחירות לנשיאות בצורה מתוחכמת את שמעון פרס, ציפור נפשו של השמאל הישראלי, יש פחד מהיום שהנשיא קצב ישתחרר ויחשוף את בושתה והיא עושה הכול כדי לא להגיע ליום הזה תוך תקווה שהנשיא קצב ימות בכלא עוד לפני זמן שחרורו. וכן...אני יודע שהנשיא קצב הורשע בכמה ערכאות משפטיות, אז מה! בל נשכח שכל מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל מורכבת בעיקר מחבורה של שמור לי ואשמור לך...כאשר מדובר באנשים פוליטיים חזקים מדי שלטעמם מסכנים אותם או את הדרך שהם מאמינים בה, אז גם פסקי הדין שלהם הם בהתאם למוצא האתני של הפוליטיקאי או בהתאם לדעה הפוליטית שלו...הדברים נכונים במיוחד כאשר הדיונים מגיעים לבית המשפט העליון שהוא הערכאה הגבוהה ביותר במדינת ישראל. השמאל הישראלי שכידוע לכולם שולט בכל מערכות אכיפת החוק במדינת ישראל וזה כולל גם את בית המשפט על כל הערכאות שלו, התקשה לבלוע את הגלולה המרה שנצטברה בגרונו עקב התבוסה המדהימה שהנחיל משה קצב לשמעון פרס יקירם, וחיפש כל העת דרך לזרוק אותו מהנשיאות בבושת פנים למען יראו המזרחיים וייראו.

ושוב זאת ההיסטוריה....כן, ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל גם מספרת שכאשר מדובר בפוליטיקאים ממוצא מזרחי שסרחו, (השר אהרון אבוחצרה, השר שלמה בניזרי והנשיא קצב), מערכת אכיפת החוק ובתי המשפט בעידוד התקשורת הקולנית, דואגים להשית עליהם את הרף הגבוה של הענישה בגין אותם מעשים וגם כאשר אותו נאשם מגיש ערעור על חומרת העונש, מצטרף בית המשפט העליון לחגיגה ומחמיר את עונשו של הנאשם המזרחי (ראה מקרה השר בניזרי והנשיא משה קצב).

מצד שני, כאשר מדובר בפוליטיקאי אשכנזי שסרח (ראש הממשלה אריק שרון, הנשיא עזר וויצמן וראש הממשלה אהוד אולמרט), בית המשפט והפרקליטות יוצאים מכליהם כדי לדחות את ההחלטה בדבר הגשת כתב אישום (אריק שרון ופרשת האי היווני), או שממהרים לסגור עסקה שתפטור את האשכנזי הטהור מהעמדה לדין (מקרה של הנשיא עזר וויצמן והקשר שלו לאיש העסקים אדווארד סרוסי), וגם כאשר נמצא איזה שופט צדיק בסדום שמעז להחמיר בענישת המושחת האשכנזי, מגיע בית המשפט העליון שכלל חבריו הם אשכנזים טהורים, ומקצץ לו את מרבית העונש.

הדוגמה הטובה ביותר לדברים האלה נמצאת בתיק הולי-לנד, שהיה אחד התיקים החמורים ביותר של שחיתות שנחשפה במדינת ישראל וראו זה פלא, בית המשפט המחוזי שלח את כל המעורבים בפרשה החמורה הזאת לשנים ארוכות בכלא ובא בית המשפט העליון והפחית את עונשם של כל הנאשמים בתיק שהם ממוצא אשכנזי ורק לשני הנאשמים המזרחיים היחידים בתיק, השאיר כבוד בית המשפט העליון את העונש על כנו. אכן...זהו הצדק הלבן בהתגלמותו ובצורתו המכוערת.

הרשעתו הזדונית של הנשיא משה קצב, איש מזרחי חובש כיפה ועם דעות ימניות בשתי עבירות של אונס, התבססה כולה על האימון שרחש השופט ג'ורג' קרא, ערבי נוצרי שבאופן טבעי פוליטיקאים ימניים הם לצנינים בעיניו, למתלוננות בתיק. לא היה בכל המשפט הארוך של הנשיא קצב, אפילו בדל אחד של ראיה למעשה האונס שבו הוא הואשם. כל ההרשעה התבססה על עדויות של נשים...שהיה להן חשבון ארוך עם הנשיא קצב (גם לקצין שזייף את המכתב שעליו התבסס בית המשפט הצרפתי שהרשיע את אלפרד דרייפוס, היה חשבון ארוך עם הקצין היהודי) שבדרכו הפוליטית הארוכה, באופן דיי טבעי, צבר הרבה שונאים וגם הרבה שונאות.

אין ספק שהנשיא משה קצב, לא היה טלית שכולה תכלת ובוודאי שהוא לא היה איש שהתנזר מנשים אבל, בין אהבת נשים מוגזמת לעבירת האינוס שבגינה הוא יושב בכלא, המרחק הוא מאוד גדול...הבדיחה הגדולה ביותר בתיק קצב, נראתה בדמות הרכב השופטים שדן בערעור שלו בבית המשפט העליון שהכיל שתי נשים פמיניסטיות אשכנזיות ושופט ערבי...אז תגידו לי אתם, מה היו הסיכויים של הנשיא משה קצב לקבל משפט של צדק...

בימים העצובים האלה, דרוש למדינת ישראל איש רוח אמץ וטוב לב כדוגמת אמיל זולא הצרפתי, שיעלה על ההר הכי גבוה במדינה ויצעק "המלך במדינה הזאת הוא עירום ורשע!!!".