נסיכי הגאות והשפל
מתוך יומנו של נהג מונית...
כל מי שעבד בחייו על מונית קטנה, יודע שבידי הסדרן שיושב בבוטקה של תחנת המוניות, יש את הכוח והיכולת להפוך אותך לאדם הכי מאושר באותו היום. מצד שני, אם לא בא לו עליך, הסדרן יכול להפוך את יום העבודה של הנהג ואת הנהג לאומללים מאין כמוהם. הסדרנים בתחנת המוניות בטירה, מהווים את נסיכי הגאות והשפל של עדת נהגי המוניות הקטנות בטירת כרמל.
הסיפור שיסופר כאן, התחיל ביום קיץ חם ולוהט של שנת 2001. הגעתי ליום עבודה שגרתי במונית. כבר בתחילת היום, נוצר וויכוח סתמי ביני לבין הסדרן בתחנת המוניות. הוויכוח הוביל למילים מיותרות ומעליבות שהובילו להחרמה והתעלמות של הסדרן ממני במשך כל יום העבודה. כעסתי על עצמי שנתתי למצב להידרדר עד כדי פגיעה בפרנסה שלי. כל אותו היום, ניסיתי את מזלי במקומות אחרים מחוץ למסגרת התחנה, אבל זה לא הלך. לאחר כשתים עשרה שעות של עבודה חסרת תכלית וחסרת פרנסה, החלטתי בשעה אחת בלילה לוותר ולסגור את המונית. נסעתי מטירה לכיוון תחנת הדלק בקניון חיפה וכשהגעתי לרמזור של היציאה מטירה, שמעתי שריקה חזקה. עצרתי את המונית וסובבתי את הראש. בתחנת אוטובוס לכיוון עתלית עמד בחור מגודל ונופף עם שתי ידיו לכיווני. הבחור שנופף עם ידיו לא נראה לי והרהרתי עם עצמי אם כדאי לי להסתובב אליו. המחשבה שאין באמתחתי מספיק כסף להביא הביתה, שכנעה אותי וסובבתי את המונית כדי להגיע לבחור. כאשר הגעתי אליו, הבחור פתח את הדלת והתיישב במונית לידי. הסתכלתי עליו ומשהו בו לא נראה לי. הוא נראה גדול וענק, שיער ראשו מגולח ואת פניו עיטר זקן של מוסלמים אדוקים. "לאן אתה צריך". שאלתי אותו בהיסוס. "לפרדיס!!". השיב הנוסע בקול רועם ומפחיד. האינטואיציה שלי לא הגיבה טוב לבחור שהיה אצלי במונית וחיפשתי דרך להיפטר ממנו. "זה יעלה לך מאתיים שקל" אמרתי לו מתוך תקווה שהוא ייבהל מהמחיר המופקע וירד מהמונית. "אין בעיה..סע!!" רעם שוב קולו של הנוסע המפחיד. יצאתי לדרך מבוהל וחסר ביטחון, ידעתי שמי שמסכים לכל מחיר שאומרים לו, הוא אדם שיש להיזהר ממנו. כל הדרך, במוחי עבר צער על המריבה שהייתה לי בתחילת היום עם נסיך הגאות והשפל(הסדרן) התורן שגרמה לי להיכנס ליום עבודה עקר מהכנסה וכתוצאה מזה לסכן את חיי בנסיעות מסוכנות. הגענו לצומת הכניסה לפרדיס ועצרתי את המונית. "למה עצרת?!!" רעם שוב בקולו הנוסע המפחיד. "אני לא נכנס לתוך הכפר" אמרתי בהיסוס. "מה זה לא ניכנס!! אני משלם ספיישל ואני רוצה עד הבית שלי!!" צרך עלי הנוסע. האמת, הוא צדק בטענה שלו ולא הייתה לי ברירה אלא להכניס אותו לתוך הכפר. פניתי שמאלה ונכנסתי לתוך פרדיס. הנוסע הוביל אותי לתוך סמטאות חשוכות בעומק הכפר. בכל פעם שקולו רעם שמאלה או ימינה, הרגשתי את הלב יורד לכיוון המפשעות. בלבי הייתה הרגשה לא טובה והייתי בטוח שאני מכוון לפיגוע חבלני או לחטיפה שלי ושל המונית. הסמטאות החשוכות והפניות העמוקות סרבו להיגמר. לאחר כרבע שעה של נסיעה בתוך הכפר, הגענו לסמטה חשוכה בדרך ללא מוצא. התכוננתי לרע מכל. במוחי עברה המחשבה שהנה עוד רגע קופצים עלי עשרה ערבים, מכים אותי למוות ולוקחים את המונית. הנוסע ירד מהמונית ועשה את עצמו כאילו הוא מחפש כסף בכיסים. התפללתי שהוא יגיד תשאיר את המונית והכסף שיש עליך ותעוף מכאן. רציתי רק לצאת משם חי. לאחר מספר שניות, פתח הענק המפחיד בריצה מטורפת לתוך הסמטה החשוכה ונעלם. הייתי בטוח שעוד רגע אני מותקף. מתוך אינסטינקט, שילבתי מהלך אחורי במונית ופתחתי בנסיעה מטורפת לאחור. לא עניין אותי שאני אהרוס את המונית. הכי חשוב היה לברוח מהכפר כמה שיותר מהר. לאחר שיצאתי מהכפר, הנשימה חזרה אלי וגם צלילות המחשבה. הרהרתי במה שעבר עלי בחצי השעה האחרונה ולא יכולתי שלא להתפקע מצחוק בתוך המונית. הענק המפחיד שכל כך פחדתי ממנו, בסך הכל רצה להבריז ולא לשלם על הנסיעה...אם הוא היה יודע מה עבר עלי ובאיזה פחד הייתי, אני משער לעצמי שהוא לא היה בורח כל כך מהר...
מאת: אלי אבוחצרה "חדשות טירת כרמל" 04.12.08
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך היא תפורסם בהקדם